חדשות ועדכונים
קהילת בני מנשה בכפר הנוער

כפר הנוער קלט קבוצות משפחות של עולים חדשים מקהילת בני מנשה לתקופת שהייתם הראשונה בארץ. פגשנו אותם בדגלונים, סוכריות ומוזיקה. זכינו להיות שותפים במפעל יהודי וציוני מהמדרגה הראשונה. ברוכים הבאים


תערוכת ציורים של מגמת אומנות מוצגת בספריה


מסע אתגר

          כיתות י"ב יצאו למסע אתגר שמסמל  את תחילת שנת הבגרות וההתגברות על אתגרי החיים.

          המסע היה מרגש, חוויתי ומשמעותי

 

אירועים

ראשיתו של "כפר הנוער הדתי"- קצת הסטוריה

כפר הנוער בשנת 1938 - הגבעה לצריפי המגוריםהימים ימי שלטונה של המפלגה הנאצית בגרמניה. סרטה הדוקומנטארי של לני ריפנשטאל, "ניצחון הרצון", מתעד את ועידת המפלגה בשנת 1934 בנירנברג - דגלי צלב הקרס מונפים אל על, נערים אריים צעירים מביטים בהערצה אל "הפיהרר" הנואם, טורים של חיילים צועדים בסך. בספטמבר 1935 נוסחו "חוקי נירנברג" וביניהם "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני". החוק אסר על נישואים בין יהודים לבין גרמנים, נאסר על היהודים להעסיק עוזרות בית ופועלים גרמנים, נאסר על היהודים להניף את דגל גרמניה. היהודים בגרמניה הפכו נתינים מדרגה נחותה. החוקה שללה מהם את זכויות האזרח כולל זכותם להגנה משפטית.

עם עליית היטלר לשלטון והתגברות האנטישמיות נרתמו מסגרות שונות בארץ ישראל ובעיקר התנועה הקיבוצית לקליטת הנוער מגרמניה. אולם לנוער הדתי לא נמצאו מסגרות מתאימות. לא כפרי נוער דוגמת "מאיר שפיה" או "בן שמן" ולא קיבוצים דתיים. הקיבוץ הדתי היחיד "רודגס", על אף קשייו הקיומיים, אמנם נרתם למשימה אך היה זה בבחינת טיפה בים.

הלחץ גבר על המוסדות היהודיים בגרמניה למציאת פתרון. גם הורים שעדיין השלו עצמם שהמשטר הנאצי לא יאריך ימים, ביקשו למלט את ילדיהם מגרמניה, ולו באופן זמני. רוב הארצות כבר קיצצו מאד במתן רישיונות כניסה למהגרים והמנדט הבריטי בארץ ישראל דרש מן המבקשים לעלות, שיהיה בידם מינימום של 1000 ליש"ט או "מקצוע חיוני" – שתי תביעות שרוב הנערים הצעירים אינם יכולים לעמוד בהן. כך נולד הרעיון להקים כפר שהוא מעין המשך "הכשרה" של הנוער היהודי הגרמני הדתי והפעם: בארץ ישראל.

כותבת רות קובלינר, חניכת המחזור הראשון בכפר הנוער הדתי: "...העלייה שלנו צריכה להיות המשך ותוספת לתנועה הקיבוצית הדתית בארץ...משתדלים ללמד אותנו מה זה קיבוץ,...שגואל את אדמת ארץ ישראל".

הנה קטעים נבחרים מתוך מסמך הצעותיו של אויגן מיכאליס כפי שנכתבו בהמבורג בשנת 1935:

המטרות החינוכיות.

▪ לחנך את הנוער הדתי לחלוציות מגשימה במשמעותה האמיתית, כלומר: לחנך נוער לעבודת אדמה. רק המגע הישיר עם האדמה בכוחו לבסס את הקשר של הנוער לארץ – ישראל.
▪ לחנך את בני הנוער לחיי תורה ועבודה, כדי שבבוא העת יהוו עתודה להתיישבות הדתית.
▪ להכשיר נוער לאחריות ולעצמאות, כך שיהיה מסוגל לבחון את עצמו ואת סביבתו מתוך ראיה ביקורתית, ולהחליט את ההחלטות הנכונות. בהקשר לכך
▪ לשאוף להשתתפות הנוער בארגון חיי הכפר, אם כי בצורה מבוקרת ובתחומים שהוגדרו מראש.
▪ לחנך את הנוער לשוויון זכויות בין המינים. לצורך כך על הכפר להיות מעורב, ובכך תינתן ההזדמנות לבנות מערכת יחסים מתוך הערכה וכבוד הדדי.

המסגרת החינוכית.

▪ יש לשאוף להקמת... מוסד.. ללא סנסציה ופרסום, שבו ניתן יהיה לבצע את העבודה החינוכית תוך התלהבות ומסירות.
▪ מערכת היחסים בין החניכים למחנכים חייבת להיות ידידותית ואמינה, אך במקביל מבוקרת ועניינית, תוך שמירה על מעמדו של המחנך. על המחנכים והחניכים לפעול במשותף בבית, בלימודים ובשדה.
▪ בעיות הכפר ילובנו תחילה במסגרת המקצועית (הדרכה, הוראה, ענפים), ואחר-כך יובאו לדיון בפני הצוות של הכפר כולו.
▪ נושאים עקרוניים יוכרעו במסגרת הנהלת הכפר, כשמנהל הכפר הוא הסמכות והאוטוריטה האחרונה. ▪ על הכפר לבנות צוות עובדים מסור ונאמן, בו כל אחד מקדיש את כישוריו האינדיבידואליים לחברה כולה.

החינוך הערכי בכפר.

▪ הכפר יחנך לצניעות, אסטטיקה, סדר וניקיון, הגינות ומסירות לעבודה, תוך הקפדה על יצירת אוירה חינוכית נעימה.
▪ יושם דגש על תכנון שעות הפנאי של החניכים על-ידי עידוד יוזמות ופיתוח כישורים. כמו-כן יוצע לחניכים מגוון רחב של חוגים ותחביבים.

תוכנית הלימודים.

▪ על בית-ספר להעניק חינוך מקצועי מלא ואין לחזור על הטעויות שהיו בהכשרות בחוץ-לארץ, כשרמת ההתמחות הייתה לעיתים חובבנית. בוגרי הכפר צריכים להיות מסוגלים למלא בבוא העת תפקידים של מרכזי ענפים בתחומים בהם התמחו, ולכן עליהם להיות בקיאים גם במקצועות כמו: פיזיקה, ביולוגיה וכימיה.
▪ יעשה מאמץ להרחיב את הבסיס ההשקפתי של החניכים מתוך הנחה שרבים מהחניכים זקוקים לחיזוק בתחום הדת.
▪ על בית-ספר להקנות ידיעות בכל המקצועות היהדות כמו, תנ"ך, משנה, גמרא, דינים ותולדות עם ישראל.
▪ יש לטפח את הזיקה לארץ על-ידי לימוד תולדותיה ותולדות הציונות, וכן על-ידי יציאה לטיולים בכל חלקי ארץ-ישראל.
▪ יש לשמור על הקשר עם התרבות הכללית כמו יצירותיהם של: גיתה, שילר, דוסטויבסקי, מאן, היינה וכדומה.
▪ יש לאפשר לחניכים מגוון של מקצועות בחירה, תוך נתינת הזדמנות שווה לשני המינים להתנסות במקצועות השונים.

(מקור: מיכאליס, רעיונות ראשונים למבנה "כפר הנוער הדתי", המבורג, 14.10.35, אצ"מ, 75/159S).

הנחת אבן הפינה לכפר הנוער הדתי

ביום א' בתמוז תרצ"ז 10.6.1937 התקיים טכס חגיגי ורב רושם של עליה על הקרקע והנחת אבן הפינה. הטכס נערך במעמד צוות ההקמה של "כפר הנוער הדתי" וראשי הישוב בארץ וביניהם: הנרייטה סאלד וסגנה הנס בייט, גיאורג לנדאור, הרב הראשי לא"י הרב יצחק אייזק הלוי הרצוג, ד"ר עקיבא ארנסט סימון, נציגי המוסדות הלאומיים, מנהיגי תנועת "הפועל-המזרחי", נציגי הנהלת הסוכנות והקרן הקיימת לישראל, נציגי "הועדה לעלית-הנוער הדתי", עשרות חברים וידידים מן הישובים השכנים יגור וכפר חסידים ונכבדי הכפר הדרוזי עוספיא שעמו נקשרו יחסי קירבה, ידידות ושכנות טובה. במסגרת המעמד הוקראה ונטמנה מגילת היסוד של הכפר.
בתזכיר שפורסם לרגל הנחת אבן הפינה מובאים הפרטים הראשונים לגבי מבנהו של הכפר: המשק ישתרע על שלוש מאות וחמישים דונם, ויכלול גן – ירק, פלחה, כרמים ופרדס אשכוליות. המשק החי יהיה מבוסס על לול ורפת. בראש כל אחד מהענפים יעמוד מרכז ענף בעל ידע וכישורים מתאימים.
במרוצת הזמן הייתה כוונה להקים גם מסגריה ונגריה. באשר למבני המגורים הכוונה היא להקימם במקום גבוה באיזור הגבעה. בכל בנין יגורו עשרים וחמישה עד שלושים ילדים. ליד מגורי החניכים תהיה דירת מדריך בגודל של שלושה חדרים. הצוות יידרש לגור עם החניכים כדי להעניק תחושה משפחתית. חדר-האוכל יבנה בשני שלבים. בשלב הראשון יותאם המקום לשישים חניכים, כשהכוונה להגדיל את חדר-האוכל בהמשך כך שיוכל להכיל מאה וחמישים חניכים.